״סלט ירקות״ – ספר ילדים על קבלת האחר

ֿסלט ירקות / טלי אבני– אלבז

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בִּמְלָפְפוֹן וְעַגְבָנִיָּה

שִׁמְעוּ נָא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה

בִּמְלָפְפוֹן וְעַגְבָנִיָּה:

גַּם אִם הֵם נִרְאִים כְּמוֹ זוּג,

כְּלָל לֹא פָּשׁוּט הָיָה הַמִּזּוּג.

אַךְ לֹא אַקְדִּים אֶת הַמְּאֻחָר,

כִּי עַל אָפְנָיו דָּבוּר דָּבָר.

לֹא תָּמִיד הֵם הָיוּ זוּג לְמוֹפֵת –

בּוֹאוּ וַאֲסַפֵּר לָכֶם מָה קָרָה בֶּאֱמֶת.

כך מתחיל הספר החמוד הזה, שבוביק ואני קראנו אתמול. המלפפונים והעגבניות גדלו בגן ירק, כל צד בערוגה משלו, ולא הכירו שום ירק אחר. כשהאיכר קטף אותם והביא אל השוק, הם נפגשו לראשונה. ראו את ההבדלים ביניהם וכמובן לא אהבו זה את זה. ״הם ירוקים וכפופים ורזים נורא״, חשבה העגבניה. ״ראשית וגרוע מכל – האדום! איזה מן צבע ואיזה טעם איום!״ – חשבו המלפפונים. בהמשך הם מצאו את עצמם באותה שקית. ובאותו מקרר. והמשיכו לריב ולריב.. ואז הגיעו כולם, יחד עם ירקות נוספים, לשולחן האוכל של אורחים מכובדים. המלפפון והעגבניה, אלה שלא הסתדרו, הפכו לחברים טובים בתוך הסלט.

המלפפונים והעגבניות, שהם כה שונים זה מזה, יצרו משהו מושלם דווקא בגלל השוני – סלט הירקות. הסלט מייצג את הסובלנות והקבלה של השונה מאיתנו, כי האחר הוא אני, וביחד שנינו טובים יותר מאשר כל אחד בנפרד!

וּמֵאָז אוֹתָהּ אֲרוּחָה סָלַט יְרָקוֹת מוֹסִיף לִקְצֹר הַצְלָחָה.

מְלָפְפוֹנִים וְעַגְבָנִיּוֹת הֵם צֶוֶת לָעִנְיָן,

וְיֵשׁ לָהֶם מָקוֹם עַל כָּל שֻׁלְחָן.

וְהֵם רָבִים רַק לִפְעָמִים, כִּמְעַט זוּג יוֹנִים…

סיפור עם עומק, שניתן לקחת לכיוונים שונים. ״למה העגבניות לא אהבו את המלפפונים?״, שאל בוביק, והתחלנו לדבר על השוני ביניהם, והשוני בין אנשים, וששונה זה לא פחות טוב אלא פשוט אחר מאיתנו.

״למה הגברת מטבוחה אוהבת סלט?״ כך הגענו לדבר על אוכל בריא (הפירה שלא רצה לאכול בצהריים) ואוכל פחות בריא (העוגיות שטחן במקום).

לסיכום – אהבנו! ספר חביב עם עומק ומוסר השכל, חרוזים נחמדים ואיורים מעוררי דמיון.

״סלט ירקות״, בהוצאת ״אופיר ביכורים״, הוא ספרה של טלי אבני אלבז גננת בגן טיפולי בעלת תואר שני בחינוך, נשואה ואם לשלושה בת קיבוץ גדות, גרה היום בקצרין שברמת הגולן.

ניתן להשיג את "סלט ירקות" בחנויות הספרים המובחרות או באתר האינטרנט של ״אופיר ביכורים״.